את הדרך שלי באימון וההיכרות עם העולם הזה התחלתי בעצמי בתור מתאמנת, קורס "מודעות הורית" במכון אדלר, יצאתי מהקורס עם המון תובנות על החיים ועל מערכת היחסים שלי עם הילדים שלי וחשבתי לעצמי למה לא "מודעות מורית" הרי גם אנחנו המורים לרוב עוסקים ביחסים, בינינו לבין התלמידים, בינינו לבין המורים העמיתים שלנו וכמובן בינינו לבין ההורים. אני בחרתי להתמקד באופן כמעט בלעדי ביחסים ביני לבין התלמידים שלי ולבדוק איך דרך כלי של אימון אני משפרת את היחסים וכפועל יוצא את אקפטיביות הלימודים, צמצום הפרעות בשיעור, הטמעה טובה יותר של החומר ולמידה משמעותית אמיתית ולא כסיסמה.
אז מה זה אימון? אז על פי ויקיפדיה אימון הוא התהליך המכין אדם או קבוצת אנשים לתפקוד במצב עתידי מוגדר. תהליך של אימון לרוב יהיה תרגול של ידע שנרכש קודם לאימון, כשהוא מבוסס על פעולות מוכוונות תוצאה כלומר הוא נהוג במצבים ותחומים שבהם קיימת הגדרה ידועה וברורה של התוצאה המצופה, ומכאן שהאחרונה היא פונקציה של מידת ההכנה המתקבלת באימון.אימון נכרך באימוץ, מלשון מַאמץ, של כלי כלשהו הנמצא ברשות המתאמן (או קבוצת המתאמנים) על-פי רוב זה יהיה שריר כלשהו ובהפעלתו החזרתית של כלי זה עד להשגת שליטה מוחלטת בו. בתום אימון מאומץ, מקובל לבצע הרפיה. את ההרפיה אני והתלמידים שלי עושים דווקא בתחילת השיעור ולא בסופו אבל על זה נדבר עוד בהמשך.
קצת על הגישה האדלריאנית, אנחנו יצורים חברתיים: הקיום הפיזי והפסיכולוגי שלנו תלוי בקשר שלנו עם אחרים. לכל מה שאנו חושבים, מרגישים ועושים יש הקשר חברתי. האדם הוא גם, כמובן, ייצור ביולוגי, אך המוטיבציה החברתית קודמת ויש לה עדיפות ראשונית. הפיכת סדר העדיפויות יכול להעיד על פתולוגיה.כל התנהגות אנושית מיועדת להשיג מטרה. ההסבר להתנהגות האנושית לא נמצא בשאלה למה אדם עשה משהו, אלא בשאלה בשביל מה הוא עשה זאת. התלמידים ועל אחת כמה וכמה אנחנו המורים צריכים להבין מה עומד מאחורי הקלעים, מאחורי הבחירות הכאילו אוטומטיות שלנו כדי שנוכל להתקדם קדימה.