אחרי שקצת דיברנו על מה זה אימון ולפני שנצלול עוד יותר עמוק אני רוצה להציג לכם כלי ראשון שאני מאוד אוהבת ומקפידה להשתמש בו, הזכרתי אותו בפוסט הקודם וזו ההרפיה, בניגוד לתיאוריות בודהיסטיות ששם ההרפיה מגיעה בסוף ה"אימון" אני מצאתי שהכי נכון להתחיל איתה.
הכיתות שאני נכנסת אליהן הן מגוונות, יש כיתות הטרוגניות ויש כיתות אתגר שהן יחסית הומוגניות בהרכב שלהן, יש כיתות גדולות של קרוב ל 40 תלמידים ויש גם כיתות קטנות של 18 תלמידים, יש כיתות הניגשות לבגרות ויש גם שלא ועדיין כלי ההרפיה עוזר וטוב אצל כולן. אני נמנעת מלקרא לזה מדיטציה כי החוקים קצת שונים ומצאתי שהסמנטיקה עובדת כאן שעות נוספות וקשה להם להתחבר למילה מדיטציה שנשמעת גדולה כזו.
שתי דקות של מודעות עצמית כך אני קוראת לזה וכמובן שהשאיפה היא להגיע ל שתי דקות אפקטיביות, במרבית הכיתות שלי התחלתי ב 20 שניות וכאשר הם מצליחים להיות במודעות עצמית מלאה אני מעלה כל פעם ב 5 שניות וכמובן שיש לי אחראי שעון בכיתה (תפקיד שהמון רוצים ואני מחליפה כל שבוע אחראי חדש) שמתזמן עבור הכיתה ואחראי על הדלקת וכיבוי האורות בכיתה.
המודעות העצמית עוזרת להם להירגע, להשיל כל כעס או אכזבה שמלווים אותם, בין אם מהבית או משיעור קודם. אמנם אנחנו חיים בעידן הסלפי אבל אין באמת מודעות עצמית מלאה ובהתחלה מאוד קשה להם להביט שניה פנימה אבל מקומנו כמורים זה גם (אם לא בעיקר) לאמן לתהליכי חיים ושתי הדקות האלו מאוד עוזרות להתניע את התהליך...
מצרפת לכם כאן נוסח שכתבתי (נעזרתי בהמון מקורות ומצאתי ניסוח שעובד עבורי טוב) תוכלו להוריד בקישור להדפיס ולהתחיל את התהליך עם הכיתות שלכם, מחכה לשמוע איך הולך..