הכיתה כקהילה

בשנה הראשונה בה קיבלתי לחנך כיתה הייתי נרגשת חשבתי איך אוכל להיות משמעותית עבור התלמידים שלי שכן הם יפגשו אותי בנקודות מועטות לאורך היום (שיעור חינוך אחד ועוד שעתיים מקצועיות..) איך אוכל להפוך את השהות שלהם בבית הספר ובכיתה בפרט למשמעותיים, איך חבריהם לכיתה יהפכו להיות שחקני מפתח עבורם?

מטרתם של בתי הספר העל יסודיים הינה להכין את תלמידיהם ללימודים אקדמאים, דגם חינוך זה הינו המשך ישיר של תפיסת העולם אשר החזיקו מייסדי היישוב היהודי המבוססת על דגם הגימנסיות האירופאיות. בעולם מרושת בו המידע זורם ברחבי הגלובוס ומתיישן מיום ליום יש צורך לבחון את התפיסה הזו, אנו כמורים צריכים לצייד את התלמידים בעושר תרבותי אשר יסייע להם להיות בני תרבות בראש ובראשונה ופוטנציאל אקדמי רק לאחר מכן. ויגוצ׳קי טוען כי אנו זקוקים לאינטרקציה חברתית תרבותית בין הפרט והסביבה ומשימתו של המורה היא להתוות דרך.

״מחנכים צריכים לעודד תלמידים להתנסות בעושרו של עולם, לייפות את כוחם לשאול שאלות משלהם ולהגיע לתשובות משלהם ולהציב בפניהם כאתגר את הבנת המורכבויות המרכיבות את העולם״ (דקוורט 1993)

המורה מתווה הדרך של הכיתה ועל כן ניתן לכנותו ״מנהיג״, ההגדרה של מנהיגות היא יכולתו של אדם להשפיע על אנשים ולעצב את אמונתם, הגיונם, רגשותיהם והתנהגותם באמצעות קשר רגשי ואמוני ובאמצעות עיצוב עתיד חיובי ומושך עבורם.

המורה צריך להניע את תלמידיו, להפיק את המיטב שבהם באמצעות פעולות שיעוררו שיתוף פעולה, אין אב טיפוס שעלינו המורים להתיישר לפיו על מנת להיות מנהיגים אלא למצא דרך אישית וייחודית מתוך הכרה והבנה של גישות וסגנונות שונים.

האקלים הכיתתי הוא מרכזי לקבלת המורה כמנהיג ועל כן חשוב שהמורה ידע לגייס את הכיתה. ישנן סגנונות מנהיגות שונים ומגוונים למשל:

1. ״סגנון משלב״ שמדגיש עבודת צוות.

2. ״סגנון חברתי״ שרואה במרכז את התלמיד, מעודד אותו ומשבח אותו כחלק עיקרי מסגנון המנהיגות.

3. ״סגנון משימתי״ שמציב יעדים ברורים ופורט משימות לתתי משימות בדרך להשגת המטרה המשותפת.

4. ״סגנון נינוח״ שעיקרו סטטוס קוו בנהלים.

יש קושי בהגדרה אבסולוטית שכן הציפיות מהמנהיג משתנות בהתאם לסביבה התרבותית שהוא פועל בה ועל כן יש צורך לגלות גמישות רבה.

במהלך פענוח המילה מנהיג ומה היא אומרת עבורי הגעתי להגדרה שדמות המורה צריכה להיות דמות חינוכית הומניסטית, דמות פועלת וחוקרת, המורה יודע מהי הליבה שמובילה אותו אך יודע לשמור על גמישות לנוכח אקלים שונה ודעות שונות שלעיתים יכולים לערער על האידיאולוגיה שלו. המורה בעל הזהות החינוכית הומניסטית הוא מורה נוכח, רואה את תלמידיו ומלווה אותם לאורך הדרך.

דיואי קרא לראות בחינוך ״תהליך של חיים, לא הכנה לחיים בעתיד״ המורה מתווה דרך, נקודת המבט של התלמיד מקבלת מקום של כבוד, הלמידה הינה תהליך פרשני אשר במרכזו לומד המנהל יחסי גומלין עם עצמו, חבריו, מוריו והסביבה.

בנימה אישית אני מאמינה כי המנהיגות אותה הייתי שואפות לאמץ היא גישה פלורליסטית המכירה בגישות השונות ועל פי הצורך יודעת לנתב ולשלב, אין מקום למנהיג להיות מקובע ו״סגור״ בדעתו.

מצרפת לכם קובץ להורדה, מצגת לאסיפת ההורים הראשונה שמעבירה את הרעיון של הכיתה כקהילה. ניתן להוריד כאן. או ליחצו על התמונה להורדת המצגת.

#למידה #זהות #כלים #הורדה #רלוונטיות #הוראה