אופטימיות

מהי או

אופטימיות?

אופטימיות היא אמונה שיהיה טוב, שבסופו של דבר העניינים יסתדרו לטובה. יש הסוברים כי מדובר בהשקפת עולם הרואה בעולמנו מקום חיובי במהותו. קיימת התאמה (קורלציה) חזקה בין אופטימיות אישית לבין הערכה עצמית, רווחה פסיכולוגית ובריאות. הפסיכולוג והסופר מרטין זליגמן אשר חקר בתחום זה, יוצא נגד אנשי אקדמיה על שהם מתמקדים יותר מדי על הגורמים לראיה פסימיסטית ולא מקדישים די מזמנם לאופטימיות.

הפוסט שלפניכם איננו עוסק באופטימיות במובן של תחשוב טוב יהיה טוב אלא עוסק באופטימיות מזוית קצת אחרת. בספרות המקצועית אופטימיות היא האופן בו אדם מסביר לעצמו את הארועים שקורים לו בעיקר ארועים קשים והדרך שבה הוא מפרש את הדברים.

נבחין בשלושה מימדים:

1. האישי לעומת הלא אישי - האם אני תופסת את המקרה שקרה כאחד שקרה רק לי באופן אישי?

2. הכללי הגורף לעומת המקודתי - עד כמה אני תופסת את מה שקרה כדבר כללי שקרה כומשפיע על כל החיים שלי לעומת משהו נקודתי וספציפי?

3. זמני לעמות קבוע - עד כמה אני תופסת את מה שקרה כדבר קבוע או כדבר זמני ארעי.

אופטימיות היא פרשנות לא אישית ספציפית וזמנית.

האופטימיות היא תזכורת לעובדה שמשבר שאנחנו חווים הוא זמני גם אם הוא יהיה ממושך הוא עדיין יהיה זמני וצריך להסיט את התודעה ליום שאחרי שאותו מאורע יסתיים ונחזור לשיגרה יציבה ונקווה שהיא תהיה טובה.

איך נתווך זאת לתלמידים?

לתלמידים לא נרצה על המודל של האופטימיות אלא ננסה להעביר מסר של אופטימיות ריאלית.

הדבר הראשון הוא להכיר בעובדה שיש פער בין הרצוי למצוי. דוגמה לשאלה שניתן להציףבקרב התלמידים היא: מוזמנים לשתף איך אתם מרגישים הבוקר ואיך הייתם רוצים להרגיש?

זאת התנועה לכיוון הרצוי, לא מפרשים ולא מסבירים רק מעלים את הייצוג של מה שאני חושב עכשיו ואיפה אני רוצה להיות.

לאחר מכן נתחיל להניע להתנהגות, רגשות ומחשבות הם חשובים אבל נרצה לרתום אותם לפעולה שתבוא לידי ביטוי בהתנהגות. נשאל מה אני יכול לעשות היום כדי לנוע לכיוון קצה הציר ונשתף ברעיונות כיצד ניתן לאט לאט להתקדם לכיוון הזה. למשל: אם אני עכשיו מרגישה קצת חסרת אנרגיות ואני רוצה להתקדם למקום בו אני ארגיש הרבה יותר טוב אני אבשל משהו בריא וטעים או שאני אחבק הרבה את הילדים שלי ויש בזה משהו מרומם של תחושת שליטה שאני מתקדמת לכיוון המקום שבו אני רוצה להיות.

השלב הבא הוא לעגן את המסר שזה זמני, עכשיו אין טעם להגיד שזה זמני אמנם כולנו מבינים באופן רציונלי שזה זמני אבל אני רוצה לעורר את התחושה של האופטימיות הציפייה לרגע שאחרי. השאלה שנשאל היא: כששיגרת החירום תסתיים מה הדבר הראשון שנעשה? כדי להכריע מה הדבר הראשון שאני אעשה צריך לחשוב ביני לבין עצמי ולשהות בנקודה הזאת ולהבין מה הדברים שאני רוצה לעשות. כלי נוסף הוא רשימת אופטימיות מה נעשה כששיגרה החירום תשתנה זאת רשימה מתגלגלת כל יום אני אוסיף לה דברים ותמיד אחשוב על הרגע שאחרי..מצורפ טמפלט שאתם יכולים להשתמש בו לרשימת האופטימיות שלכם או להעביר לתלמידים שלכם.

*הפוסט נכתב לאחר צפיה בהרצאה נפלאה של עמית טיברמן